יחסי ארצות הברית – צ'כיה
| יחסי ארצות הברית – צ'כיה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | צ'כיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 78,867 |
| אוכלוסייה | |
| 346,048,636 | 10,693,022 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 27,360,935 | 330,858 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 79,067 | 30,942 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית | רפובליקה |
היחסים שבין ארצות הברית של אמריקה לבין הרפובליקה הצ'כית כוננו בשנת 1993 לאחר קריסת ברית המועצות וחלוקת צ'כוסלובקיה, וכיום שתי המדינות חברות בנאט"ו, ומתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים ביניהם. על פי דו"ח המנהיגות העולמית של ארצות הברית לשנת 2012, 39% מהצ'כים מרוצים מההנהגה האמריקנית, כאשר 26% אינם מסכימים ו-35% אינם בטוחים[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'כוסלובקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשיא ארצות הברית וודרו וילסון תרם רבות להקמת צ'כוסלובקיה, ו-14 הנקודות של הנשיא וילסון, כולל הזכות של קבוצות אתניות להקים מדינות משלהם, היו בסיס האיחוד של הצ'כים והסלובקים. טומאש מסריק, נשיא צ'כוסלובקיה הראשון, ביקר בארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה, ועבד עם פקידים אמריקנים בפיתוח הבסיס של המדינה החדשה, ואף השתמש בחוקה האמריקנית כמודל לחוקה הצ'כוסלובקית הראשונה.
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה לצ'כוסלובקיה, והיחסים התקינים בין המדינות נמשכו עד לשנת 1948, כאשר הקומוניסטים תפסו את השלטון והקשרים התקררו במהירות. הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968 סיבכה עוד יותר את היחסים בין ארצות הברית לצ'כוסלובקיה. ארצות הברית הפנתה את העניין למועצת הביטחון של האו"ם כהפרה של אמנת האו"ם, אך לא נקטה כל פעולה נגד הסובייטים.
לאחר מהפכת הקטיפה של 1989, היחסים הדו-צדדיים השתפרו מאוד, ודיסידנטים שפעלו בעבר בעידוד ארצות הברית ופעלו לשיפור זכויות האדם הגיעו לדרגות בכירות בממשלה. הנשיא ואצלב האוול בביקורו הרשמי הראשון כנשיא צ'כוסלובקיה, נאם בפני הקונגרס האמריקני ונקטע 21 פעמים על ידי תשואות הנוכחים. בשנת 1990, ביום השנה הראשון למהפכה, הבטיח הנשיא ג'ורג' בוש, בנוכחות קהל נלהב בכיכר ואצלב בפראג, תמיכה אמריקנית בבניית צ'כוסלובקיה דמוקרטית, וממשלת ארצות הברית אף עודדה באופן פעיל את השינוי הפוליטי והכלכלי.
ממשלת ארצות הברית התנגדה במקור לחלוקת צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות, בשל החשש כי פיצול עלול להחמיר את המתחים הפוליטיים האזוריים הקיימים. עם זאת, ארצות הברית הכירה הן בצ'כיה והן בסלובקיה ב-1 בינואר 1993, ומאז, היחסים בין ארצות הברית לצ'כיה נותרו חזקים מבחינה כלכלית, פוליטית ותרבותית.
צ'כיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2003 ממשלת צ'כיה שלחה נציגות קטנה של מומחים לנשק כימי לכווית, על מנת לתמוך בפלישה האמריקנית לעיראק.
למרות התמיכה הממשלתית במלחמה, רוב מכריע של הצ'כים התנגדו לפלישה האמריקנית לעיראק, וסקר דעת קהל שנערך במרץ 2003 מצא כי למעלה מ-70% מהאוכלוסייה התנגדו למלחמה גם עם מנדט של האו"ם, ו-83% מהצ'כים התנגדו למלחמה בעיראק ללא מנדט. יתר על כן, באותו סקר עלה כי 82% מהצ'כים מאמינים כי ארצות הברית מבססת את מדיניות החוץ שלה "על פי כוחה והאינטרסים הכלכליים שלה", אולם ההתנגדות הצ'כית למלחמה לא הגיעה לרמה של הפגנות רחוב מסיביות, כמו אלה שנראו בערים אחרות בעולם, ב-15 בפברואר 2003 השתתפו 1,500 איש בעצרת נגד המלחמה בכיכר ואצלב בפראג.
ארצות הברית תכננה להציב מערכת הגנה מפני טילים בצ'כיה ובפולין, אולם רוסיה התנגדה לכך בכל תוקף, ובעקבות הלחץ הרוסי ביטל נשיא ארצות הברית ברק אובמה בשנת 2009 את התוכניות.
ביוני 2011 אמר שר ההגנה הצ'כי, אלכסנדר וונדרה כי ארצו נסוגה מהמערכת האירופית להגנה מפני טילים, וציין כי "נבקש הזדמנויות נוספות לצ'כיה להשתתף במערכת ההגנה בעתיד, אך זה לא משנה דבר על התמיכה שלנו בנאט"ו".
בינואר 2014 אישרה ממשלת צ'כיה מכירת 28 מטוסים צבאיים מסוג L-159 בעסקה בשווי של עד 25.8 מיליון דולר לארצות הברית.
בפברואר 2012 בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה שהתעצמה, נסגרה שגרירות ארצות הברית בסוריה, ולאחר שגם שגרירות פולין נסגרה, החלה שגרירות צ'כיה בסוריה לטפל באזרחים האמריקניים.
יחסים דיפלומטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית מחזיקה בצ'כיה שגרירות בפראג. מאידך, צ'כיה מחזיקה בארצות הברית שגרירות בוושינגטון די. סי. ו-25 קונסוליות באנקורג', אטלנטה, בוסטון, בולדר, בוזמן, באפלו, שארלוט, שיקגו, הונולולו, קנזס סיטי, לאס וגאס, ליטל רוק, לוס אנג'לס, ניו אורלינס, ניו יורק, אורלנדו, פילדלפיה, פיניקס, פיטסבורג, פורטלנד, סולט לייק סיטי, סן פרנסיסקו, סיאטל, סיינט פול וטמפל[2].
